top of page

מחשבות על טיפול ועל חווית שקיפות, כאילו "לא רואים אותי"

♤מחשבות על שקיפות ונראות, ועל סימפטום ועל פחד♤ =================== על פי משנתו של לאקאן, הסימפטום מטרתו לקיים הנחה בדיעבד. והוא חוזר על עצמו הסימפטום הזה, שוב ושוב כדי לבסס את ההנחה. במילים אחרות הסימפטום מבנה מציאות, תפיסת עולם, שמשרתת בדרך מסוימת את האדם שנושא אותו. כך, כשמטופל אומר: "אני מרגיש שמשהו לא טוב קורה לי. וזה כבר היה בעבר והינה זה חוזר שוב. אני ממש מפחד שזה יחזור" וזו מבחינתו הסיבה שעליה הוא פנה לטיפול. והוא מפרט לבקשתי, מתאר את המצב הזה שמבחינתו מעורר את הפחד הזה, והוא מתאר איך הפחד הזה מעצב את המציאות ואת שיגרת יומו. מה חוזר, אני שואלת אותו והוא מתאר מצב של עבודה חדשה, מפגש עם מקום אנשים ותפקיד חדשים עבורו, בעקבות פיטורים ממקום עבודה קודם. ספר על זה קצת יותר אני מבקשת ממנו, והוא מתאר את מערכות היחסים שלו עם הממונים עליו ועם חבריו במקום הקודם, ועל זה שבעצם הוא איש מקצוע מצוין, אבל מרגיש שאף אחד בעצם לא ממש מבחין בו. "לא רואים אותי, לא מעריכים אותי". ספר על ה"לא רואים אותי" והוא מתאר את שגרת החיים שלו והעבודה וההרגשה שהוא מגיע למקום שהוא חווה שקיפות וחוסר הערכה, ואיך הוא משתבלל בתוך עצמו. וכמה שהוא סגור ואינו יוצר קשרים ונמנע מלדבר עם אנשים בעבודה. ו...כמה שזה מכאיב לו כי הוא יודע שהוא איש מקצוע מעולה. ו...למרות הכל הוחלט לוותר על שירותיו בחברה והוא פוטר מתפקידו ונאלץ לחפש מקום חדש. אבל הוא הצליח למצוא מקום עבודה חדש, והסיפור הזה חוזר על עצמו שוב. גם במקום החדש הוא מרגיש שלא רואים אותו. זיהינו: מבנה סימפטומטי של "היות שקוף". איזו תשוקה מבטא הסימפטום הזה? איזו הנחה עומדת בבסיס? ההנחה שלו, שורשיה נעוצים בסיפור חייו משחר ילדותו. "הצטיינות", "להיות מבריק" "הכי טוב"- או "להיות לא נחשב". אני רוצה להיות פעם אחת בחיים הילד הטוב של הבית. המצוין הזה, שמביא גאווה למשפחה קשת היום שממנה הוא בא. והוא הצליח, הוא נשבע שהוא הצליח אבל אף פעם זה לא היה משביע רצון. תמיד היה חסר משהו. והוא שמר על המוטיבציה הזו להצטיין בתקווה, ש"יום אחד יראו אותי". המאמצים האלה היו מבחינתו הקשר עם הדמויות המשמעותיות ביותר עבורו. לוותר על המאמץ זה אומר לוותר מראש על הסיכוי להיות אהוב. וכשהוא אמר את הדברים האלה, הדמעות כיסו את עיניו והוא ניסה למנוע מהן, אבל... מה אומרות הדמעות, שהמילים לא הצליחו לומר? מה הכאב הזה אומר? אני רוצה להיות פעם אחת בחיי הילד הכי טוב של אמא. ואני מפחד ששוב זה הולך לקרות. כי אני יודע שאני טוב אבל לא רואים את זה, ואני שוב מתבודד ומסתגר בתוך עצמי. והוא שתק. ובראשו חלפו המון מחשבות. ואז הוא אמר: אולי אני קצת כמו יוסף מהתנ"ך? ואז הוא מספר את את הסיפור של האלומות, והכוכבים, ו... ולא, אני לא לקאניאנית. אבל זו היתה נקודת מפנה. הצורך הזה שלו להתבלט, חולל את הסימפטום הזה. המבנה הזה הסימפטומטי של להיות בלתי נראה, נחווה כמציאות מבחינתו, מציאות שנבנתה בידיו, מתוך תפיסת עולם שהוא חייב להיות הטוב מכולם, אחרת הוא פשוט- לא קיים. שקוף, קודם כל בעיני עצמו. המפתח בשביל הלב 🗝❤ הקליניקה שלי בשוהם. אפשר להפנות ואפשר לפנות אני עוזרת לאנשים שמתמודדים עם קשיים חברתיים. להרגיש בטוחים בעצמם לחוות ניראות ונוכחות, וליצור קשרים משמעותיים. דברו איתי בטלפון הזה: 0544720737


27 views0 comments
bottom of page